פסק-דין בתיק ת"א 4602-08-09

רקע:

1.         לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.         התובע, יליד 13.10.1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.9.2008, עת אופנוע בו נהג החליק בפיתול כביש בסמוך לנווה חורון. הנתבעת היא המבטחת של האופנוע.

3.         הצדדים אינם חלוקים בסוגיית החבות של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו בתאונה, והמחלוקת ביניהם מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד.

פגיעתו של התובע:

4.         התובע פונה ממקום התאונה לבית-חולים איכילוב, שם אובחן כי הוא סובל משבר פריקה פתוח בקרסול הימני, עם תזוזה מדיאלית. לאחר הטריית הפצע ושטיפות, התובע נותח ובוצע שחזור פתוח וקיבוע חיצוני של השבר. התובע נותח פעם נוספת ביום 6.10.08 לקיבוע פנימי של השבר. ביום 20.10.08 נותח התובע פעם נוספת, לצורך השתלת עור. ביום 28.10.2008 שוחרר התובע לביתו, לאחר 34 ימי אשפוז. לאחר שחרורו, המשיך התובע להיות במעקב רפואי, ועבר סדרה של טיפולים פיזיוטרפיים.

5.                         כתוצאה מפגיעתו בתאונה, שהה התובע בתקופת אי-כושר של 3 חודשים.

6.                  עובר לתאונה עבד התובע בחברה ששמה "איזי טו ווד", העוסקת בתכנון וארגון חתונות, ובמסגרת זאת עסק במכירות של אירועים. לאחר סיום תקופת אי-הכושר בעקבות התאונה, חזר התובע לעבוד באותה חברה, ולאחר מספר חודשים קודם בתפקיד (על כך להלן).

7.                   במסגרת התביעה, מונה פרופ' תום הלל כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בחוות  דעתו מיום 28.7.2010, העמיד פרופ' הלל את נכות הרפואית של התובע בגין הפגיעה בקרסול, על 10%, לפי סעיף 49(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות המל"ל). זאת, נוכח ממצאים בדבר - "העדר ההטיה הגבית עם הקונטרקטורה באקוינוס של 10 מעלות בקרסול, שקיעה קלה של הקשת האורכית של כף הרגל והשינויים הניווניים". בנוסף, קבע פרופ' הלל, כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 10% בגין צלקת בגודל 7X6 ס"מ, בצד החיצוני של הקרסול, השקועה ודבוקה לעומק, בהתאם לתקנה 75(1)(ב) לתקנות המל"ל. סה"כ נכותו הרפואית המשוכללת של התובע, הועמדה, איפוא, על 19%.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה והם אינם חולקים על הנכות הרפואית שנקבעה. נכותו הרפואית של התובע עומדת, איפוא, על 19%.

הנכות התפקודית:

8.                   הצדדים חלוקים באשר לנכות התפקודית שנגרמה לתובע. לטענת התובע, נכותו התפקודית שווה לכל הפחות לנכותו הרפואית. הנתבעת, מנגד, טוענת כי נוכח העובדה כי התובע שב לעבודתו, התקדם במסגרתה ושכרו עלה מאז התאונה, ובשים לב למהות העבודה שהינה ניהולית, לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית. כן מציינת הנתבעת כי הנכות בשיעור 10% שקבע המומחה בגין הצלקת בקרסול, הינה קוסמטית גרידא, ואין לה כל נפקות תפקודית.

9.                   אשר לנכות האורתופדית: מחוות דעת המומחה עולה כי הפגיעה בקרסולו של התובע, מגבילה אותו בביצוע מקצת מהתנועות ברגל. לעניין זה נקבע בחוות דעת המומחה, בעקבות בדיקתו של התובע, כדלקמן: "הליכה רגילה והליכה על קצות האצבעות, תקינה. מתקשה ללכת על העקבים בגלל היעדר הטיה גבית בקרסול הימני. בעמידה, שקיעה קלה של הקשת האורכית בכף הרגל הימנית בהשוואה לשמאלית. ... התנועות בקרסול ימין: הקרסול בעמדת אקוינוס של 10 מעלות (בעמדת הטיה כפית של עשר מעלות). המשך תנועה אפשרי עד להטיה כפית של 40 מעלות". התובע העיד, במסגרת תצהיר עדות ראשית שהגיש, כי הוא סובל מהגבלה בעמידה והליכה ממושכת, ירידה ועליה במדרגות והרמת משקל (סעיף 12 לתצהיר). כן העיד, כי הוא חש כאבים לאחר ימי עבודה בהם כרוכים הליכה ועמידה (סעיף 15 לתצהיר). במהלך חקירתו הנגדית ציין התובע, כי עבודתו מתחלקת בשווה בין עבודה משרדית, לבין יציאה לפגישות וביקורים באירועים מחוץ למשרד, וכי הוא משתדל לחלק את העבודה כך שיוכל לנוח בגלל הרגל (עמ' 10 לפרוטוקול, ש/ 29-31). עדותו של התובע בעניין זה בפני היתה אמינה, ולא התרשמתי כי הוא מנסה להעצים את קשייו. בנסיבות אלה, ונוכח טיבה של הנכות, שהינה נכות אורתופדית, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע בהקשר זה, זהה לנכותו הרפואית האורתופדית.

10.               אשר לצלקת שנותרה בקרסולו של התובע: כאמור לעיל, פרופ' הלל קבע, כי בגין הצלקת נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל, קרי - "צלקת מכאיבה או מכערת". הצלקת בגודל של 7X6 ס"מ, בצד החיצוני של הקרסול, שקועה ודבוקה לעומק. התובע בתצהירו טוען, כי הצלקת מסבה לו כאבים בעת מאמץ והגבלה בתנועה "נוכח העומק בו שקועה ודבוקה ליתר הרקמות הפעילות בעת תנועת הרגל" (סעיף 12 לתצהיר), וכי היא גורמת לו גרד.

בהתאם לגישה המקובלת בפסיקה, ככלל לא נודעת לצלקות משמעות תפקודית, להבדיל ממשמעות אסטטית (השוו:  ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי , פ"ד נב(3) 792, 799 (1995); ע"א 7991/96 אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן (לא פורסם); ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבידור , (לא פורסם). עם זאת, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, על רקע מהות הפגיעה והנתונים המובאים בפני בית המשפט. בענייננו, המומחה מטעם בית המשפט, לא קבע בחוות דעתו ממצא רפואי לפיו הצלקת מגבילה את תנועת הרגל בהיותה דבוקה ליתר הרקמות, כגרסת התובע בתצהירו. עוד יש לציין, כי מעיון בחוות דעת המומחה עולה, כי בתיאור התלונות של התובע בפני המומחה, לא צויינו תלונות בגין כאב בצלקת או גרד, דבר המצופה כאשר מדובר בבדיקה על-ידי מומחה רפואי, ואף לא נקבע כל ממצא באשר לרגישות הצלקת בבדיקה. מאידך, התובע העיד במפורש בתצהירו כי הצלקת גורמת לו לכאב, דבר המתיישב עקרונית עם הליקוי הרפואי שקבע המומחה, ואילו הנתבעת נמנעה כליל מלחקור אותו בנקודה זו. בנסיבות אלה, אני סבורה כי ניתן לקבוע שלצלקת משמעות תפקודית מסויימת, אם כי נמוכה ומוגבלת ביותר.

11.        על רקע האמור, אני מעריכה את כלל נכותו התפקודית של התובע (בגין הנכות האורתופדית והצלקת ביחד), בשיעור של 12%.

נזקיו של התובע:

12.        לאור הנתונים שלעיל, אבחן להלן את נזקיו של התובע, על רקע טענות הצדדים באשר לראשי הנזק השונים.

13.        אובדן השתכרות בעבר: